נואג'עה נ' ענבי הנגב המערבי בע"מ

פסק דין

1.התובע, תושב הרשות הפלסטינית, הגיש תובענה נגד הנתבעת לקבלת זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים בסך כולל של 101,170 ₪.

2.התובע טען שעבד אצל הנתבעת משנת 2003 ועד יולי 2010. לטענתו הוא פוטר שלא כדין, הוא זכאי להפרשי שכר וכן לא קיבל דמי הבראה ודמי חופשה.

תביעתו של התובע- 20,460 ₪ הפרשי שכר מינימום; 3,300 ₪ בגין אי קבלת הודעה מוקדמת; 23,100 ₪ פיצויי פיטורים; 23,100 ₪ פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; 14,660 ₪ בגין דמי הבראה ו-16,500 ₪ בגין פדיון חופשה.

3.הנתבעת טוענת כי התובע עבד אצלה רק מחודש פברואר 2007 והמשיך בעבודתו אצלה באופן לא רצוף עד יולי 2010. לטענתה, התובע לא פוטר אלא נטש את העבודה. הנתבעת טוענת כי רישום תלושי השכר, חישוב גובה השכר, גובה ההפרשות והזכויות שהגיעו לתובע חושבו ע"י לשכת שירות התעסוקה לפי היקף עבודתו ומספר ימי עבודתו של התובע אשר דווחו לה באופן שוטף. על כן, לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי להפרש כלשהו למעט הפרש בגין חופשה שנתית בסך של 2,115 ₪ ודמי הבראה בסך של 2,041 ₪.

4.השאלות שבמחלוקת הן שלוש: א - תקופת העבודה, ב- האם שולמו הזכויות הסוציאליות; וג - האם התובע פוטר או התפטר.

5.תקופת העבודה-

התובע טען בתביעתו כי עבד ברישיון אצל הנתבעת משנת 2003 עד 2010. לכתב הגנתה צירפה הנתבעת אישורים משירות התעסוקה לפיהם התובע התחיל את עבודתו אצל הנתבעת בחודש פברואר 2007.

לאחר הגשת כתב ההגנה טען התובע שעד שנת 2007 עבד אצל הנתבעת ללא היתרים.

מטעמו של התובע העידו התובע עצמו ושני עדים נוספים- מר אחמד נואג'עה ומר האני נואג'עה.

מר אחמד נואג'עה העיד שהוא עבד אצל הנתבעת בשנת 2005 וכן שגם התובע עבד באותה התקופה.

מר האני נואג'עה העיד שהוא עבד אצל הנתבעת בסוף שנת 2006 ללא אישור. הוא לא העיד שהתובע גם עבד באותה תקופה. כל שהעיד היה שהיו עובדים שעבדו אצל הנתבעת ללא היתרי עבודה.

מטעמה של הנתבעת העידו מנהלה מר עטייה אלרומילי ומר מוחמד נואג'עה האחראי על גיוס העובדים אצל הנתבעת מאזור מגורי התובע.

מנהל הנתבעת העיד כי עד 2006 עובדי החברה היו מרצועת עזה ולא מיהודה ושומרון, וכן העיד שעל פי הרישומים התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת בחודש פברואר 2007. גם מר מוחמד נואג'עה העיד כי עד שנת 2006 כמעט ולא היו עובדים מיהודה ושומרון שעבדו בחברה הנתבעת אלא רק עובדים מרצועת עזה, וכן שהחברה לא העסיקה עובדים ללא היתר.

6.עובד המקבל תלושי שכר ואינו מערער על המפורט בהם נראה כמסכים עם תכנם. טענת התובע לפיה הנתבעת העסיקה אותו מספר שנים ללא היתר עלתה לראשונה לאחר הגשת כתב ההגנה אליו צורפו האישורים של שירות התעסוקה מהם עולה שהתחיל לעבוד אצל הנתבעת רק ב-2/2007.

התובע לא טען בכתב התביעה שהנתבעת העסיקה אותו ללא היתר תקופה כה משמעותית. טענה זו היה עליו להעלות בכתב התביעה. מדובר בטענה מהותית ביותר המכפילה את תקופת עבודת התובע, מה עוד שהתובע כתב במפורש בתביעתו כי עבד ברישיון אצל הנתבעת.

לאור האמור לעיל ולאור הרישומים בשירות התעסוקה אנו דוחים את טענת התובע לעניין תקופת העבודה וקובעים שהתובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת רק בחודש פברואר 2007.

7.תשלום זכויות סוציאליות - בסיכומיו, התובע התייחס רק לתקופת העסקתו ולנסיבות סיום העסקה. מכאן שניתן לומר שתובע זנח את טענותיו בנוגע לזכאות לזכויות סוציאליות ולהפרשי שכר כפי שתבע (ר' ע"ע (ארצי) 1363/02 דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, פסקה 11 לפס"ד של הנשיא בדימוס אדלר, והאסמכתאות שם).

עם זאת המלומד ד"ר יצחק לובוצקי מלמדנו:- "..כי משמדובר בטענה מהותית, שלא עלתה בסיכומים מחמת הזנחה של פרקליט, ישקול בית הדין לעבודה היטב, לאור שאיפתו להגיע לחקר האמת, אם יתעלם מהטענה או יתחשב בה." ( י' לובוצקי , "סדר הדין במשפט העבודה" הוצאת ניצן מהדורת 2011, פרק 60 עמ' 12).

8.על פי רישומי לשכת התעסוקה, שצורפו לתיק ולא נסתרו, עולה כי ממוצע ימי העבודה של התובע בשנה האחרונה לעבודתו היה 10.75 ימים לחודש (התובע עבד 129 ימים בכל השנה) כך שהיקף משרתו היה 48%. ממוצע השכר של התובע בשנה האחרונה לעבודתו אצל הנתבעת עמד על 2,014 ₪ לחודש. כאמור, התובע לא ערער על האמור בתלושי השכר ולאור זאת האמור בתלושי השכר משקף את מה שקיבל התובע.